פסק-דין בתיק ה"פ 56831-09-11

1.         תביעה למתן פס"ד הצהרתי לפיו המשיבה אינה זכאית לדרוש מהמבקש חוב ארנונה בגין שטח הנמצא בחנות השייכת לו (להלן: "הגלריה") מאחר שזו אינה בשימוש, ולחילופין פסק דין הצהרתי, לפיו המשיבה אינה רשאית לגבות חוב ארנונה בגין השנים 2000-2006 מחמת התיישנות.

2.         הצדדים לא העלו מיוזמתם את שאלת הסמכות העניינית ברם על בית המשפט להעלות עניין זה גם כאשר אינו נטען על ידי הצדדים.

משנתבקשה על ידי התייחסות הצדדים לשאלה הודיע ב"כ המבקש כי הוא מסכים להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ב"כ המשיבה לא הגישה תגובה.

3.         המבקש טוען, כאמור, כי משנת 2000 מחייבת אותו המשיבה בתשלום ארנונה בגין נכס שאינו בשימוש ומבקש סעד הצהרתי לפיו יקבע כי אינו חייב בתשלום ארנונה מהסיבה שהנכס אינו בשימוש, וכן מחמת התיישנות החוב בהעדר הליכי גביה מצד המשיבה.

4.         המבחן לקביעת הסמכות העניינית הוא מבחן הסעד:

" כאשר אדם מעוניין בביטולה או  בשינויה של החלטה שנתקבלה על ידי רשות מקומית, ובהעדר הסדר מיוחד, עליו לפנות לבית המשפט לענינים מנהליים. שונים הם פני הדברים כאשר הסעד המבוקש הוא סעד כספי.." רע"א 6590/05 עירית אשדוד נ' צרפתי ניתן ביום 19/9/05. כן ראה האמור ברע"א 3879/05 עירית חדרה נ' חג'ג' ניתן ביום 12/7/05, רע"א 11224/04 מועצה פרדסיה נ' בלונדר פ"ד נט(5) 473.

5.         דרישת המבקש לקבל סעד הצהרתי כפי שנוסח בכתב התביעה משמעה תקיפת דרישת תשלום של הרשות המנהלית המהווה החלטה של רשות מקומית.

הסמכות לדון בתקיפה ישירה של הליך מנהלי של גביית ארנונה בטענה כי נעשה בניגוד לדין נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים (בכפוף לשאלת מיצוי ההליכים: פניה למנהל הארנונה, וערר לועדת ערר), וזאת בניגוד לתובע סעד כספי (כדוגמת תביעה כספית להשבת סכומים ששולמו בגין חיובי ארנונה) שאז הייתה נתונה הסמכות לבית משפט זה.

6.         משהתובענה לא הוגשה במתכונת של עתירה מנהלית אין מקום להעבירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ומכאן שאני מורה על מחיקתה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

אוסיף כי אין לי אלא להצטער על כך שלא בית המשפט ולא הצדדים העלו את שאלת הסמכות העניינית בפתח הדיון.

8.         על אף האמור לעיל מצאתי לנכון לומר מספר דברים לגוף העניין (נוכח העובדה כי נשמעה בפני עדות המבקש ועדות גזברית המשיבה), ובמטרה שהדבר ייתר (אולי) הליך נוסף בין הצדדים:

א. מחד דומה כי נעשה שימוש בגלריה שכן הוכח בפני כי זו הושכרה על ידי המבקש ומכאן תמוהה טענתו כי לא הייתה בשימוש  - ראה, בעניין זה, האמור בהסכם השכירות משנת 1995 בו נרשם כי:

" השוכר השני בקומה ב' בחנות ישלם חצי מדמי העירייה והחשמל, מדי חודש בחודשו",  המערער אישר בעדותו כי קומה ב' היא הגלריה, וכאשר נשאל, לאחר שהעיד כי סגר את הגלריה בבלוקים וכי זו לא הייתה, לטענתו, בשימוש:

" ש. למה הוא (הכוונה לשוכר - ע.ב.) צריך לשלם משהו ? "

ענה:

" במידה שזה היה רלבנטי וטוב הוא היה לוקח את זה. לכן הכנסנו את סעיף ב' להערה.." - עמ' 5 שר' 16.

יחד עם האמור לעיל המשיבה לא הביאה לעדות ולא הציגה את דוח הפקח משנת 2000 (על אף שהתחייבה לעשות כן כאמור בהחלטה מיום 19/6/12).